אם אינכם רואים מייל זה כראוי לחצו כאן

 


מעסיקים יקרים,

כמה פעמים קרה ששקלתם לפנות לחוקר פרטי? האם מותקנות אצלכם בעסק מצלמות? האם שיחות טלפון של עובדים מוקלטות?

שאלות מעין אלו מתעוררות תדיר במקומות עבודה.

שני פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה עוסקים בסוגיות מתחומים אלו.

קריאה מועילה,

עו"ד עודד ערמוני



ביום 3.2.2013 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בו נדונה תביעתה של עובדת במשרד רואי חשבון, אשר טענה, כי התפטרותה הייתה בדין מפוטרת נוכח מצלמות שהותקנו במשרדים. בית הדין ציטט מתוך תצהירה של העובדת את טענותיה – "המצלמות הותקנו לאורך ולרוחב כל המשרד, אחת מהמצלמות הותקנה מעל ארון התיקים האישיים אליו אני ניגשת כל היום. בכל פעם שאני מתכופפת אני מרגישה שמצלמים את אבריי האינטימיים. אותה מצלמה הותקנה כך שהיא מצלמת גם ישירות את כל צידו השמאלי של חדרי בדיוק איפה שהשולחן שלי היה. כל סוף השבוע הרגשתי רע מאוד. המצלמות הלחיצו אותי עד כדי כך שהקאתי כל סוף השבוע. הרגשתי רע מאוד. המצלמות ממש עשו אותי חולה...". 

 

נשמע לא נעים, הלא כך?.

ובכן, בית הדין לא התרגש. נפסק, כי על הפרק נצבות זכויות יסוד מתנגשות – זכות הקניין של המעביד לנהל את עסקו כרצונו אל מול זכות הפרטיות של העובדת. בית הדין הפנה לפסיקה קודמת לפיה הפעלת מצלמות בחדרי עובדים מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותם ואולם, לא כך הוא כאשר מדובר במצלמות בשטחים ציבוריים. בית הדין נתן משקל לעובדה לפיה המעביד הצביע על סיבות לגיטימיות להתקנת המצלמות – חששות המעביד על רקע סכסוך עם גורמים חיצוניים – וכן ובעיקר לכך שאלו הותקנו בידיעת העובדים ובאזורים שאינם סביבת עבודה פרטית.

תביעת העובדת על בסיס טענות אלו נדחתה.

• ס"ע 15540-09-09 (מותב בראשות כב' השופטת אריסון חילו)



 

יומיים לאחר פסק הדין הנ"ל ניתן פסק דין נוסף, הפעם על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בו נידונה טענה של עובדת, כי התפטרותה הייתה בדין מפוטרת וזאת מאחר והתגלה לה, כי בעת שהייתה בתקופה מחלה הפעילה החברה המעסיקה חוקר פרטי שעקב אחריה. העובדת טענה, כי "נפגעה עד עמקי נשמתה" מהמעשה והבינה שלא תוכל להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה.

גם תביעה זו נדחתה. בית הדין הצביע על העובדה שהמעסיקה לא מיהרה לפנות לחוקר פרטי אלא נוכח חשדותיה בעניין תקפות אישורי המחלה, פנתה תחילה אל העובדת בבקשה להמציא אישור רופא תעסוקתי ואולם העובדת לא עשתה זאת. בנוסף הצביע בית הדין על כך שמעקבי החוקרים אחר העובדת היו ברחוב, כשהיא נוהגת במכונית, בקניון, בחנות בגדים, בבית קפה, בחנות צילום וכדומה. כלומר, ברשות הרבים.

בית הדין בחן את הוראות חוק הגנת הפרטיות והגיע למסקנה, כי עיקוב ובילוש לכשעצמם, כשאינם נעשים באופן שיש בו להטריד, אינם מהווים פגיעה בפרטיות. העובדה שהמעקב אחר העובדת אשר נעשה ברשות הרבים לא הטריד אותה, נלמדת מכך שלא נודע לה עליו אלא כשהוצגו בפניה דוחות החוקר.

ואולם, בית הדין לא הסתפק בכך – בין השאר בשים לב לכך שמדובר בתחום שלא נידון דיו בפסיקה – והתמודד גם אם האפשרות שבכל זאת יש לראות במעקב כזה משום הפרת הפרטיות. ובכן, גם תחת הנחה זו נפסק, כי קיימת למעסיקה ההגנה שניתנת בחוק הגנת הפרטיות למי שפועל בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו. בית הדין ציין, כי העובדה שהחברה לא מיהרה לפנות לחוקרים אלא ניסתה לברר תחילה את הדברים מול העובדת מעידה על תום ליבה ואילו העובדה שבאותה תקופה קיבלה העובדת תשלום דמי מחלה מהמעבידה הינה בבחינת עניין כשר של המעבידה אשר עליו הייתה היא רשאית להגן.

בית הדין דחה את תביעת העובדת בין השאר בציינו, כי לאור הוראות חוק דמי מחלה, ללא שיתוף פעולה של העובד, המציג אישורים מקופת חולים, האמצעים העומדים לרשות המעביד להפריך או לבסס את חשדותיו בנושא מחלת עובדים, הם מצומצמים ביותר.

• ת"א 9331/09 (מותב בראשות כב' השופטת דגית ויסמן)

 

 











 

 

 




| מייל לעורכת |

לעיון בגיליונות קודמים של חדשות משאבי אנוש
קוראים יקרים! אם אינכם מעוניינים לקבל מכתב העת משאבי אנוש חדשות משאבי אנוש לחצו כאן
לתשומת לבכם! אתם יכולים ומוזמנים לסמן את התחומים שבהם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו דוא"ל
מבקש להסיר את שמי מרשימת התפוצה שלכם לחלוטין - לחץ כאן
תודה רבה

למדריך העסקים הקש כאן
לאתר משאבי אנוש הקש כאן

כתב העת משאבי אנוש - שנה 28
לפרטים על שירותי דיוור בטלפון רב קווי: 7748382 - 09 
HUMAN RESOURCES MAGAZINE
כתובתנו: ת.ד. 4052 רעננה 4365716
Powered by Artvision | Truppo Websites