אם אינכם רואים מייל זה כראוי לחצו כאן

 

 

    

"לעולם לא אכיר את הבלתי ידוע, כיוון שבהגדרתו הוא בלתי ידוע. עם זאת, תמיד אוכל לנחש כיצד הוא עשוי להשפיע עלי, ועל כך עלי לבסס את החלטותי" (טאלב, הברבור השחור, עמ' 281) 

פעם כשהייתי בהוד, ראיתי פיל ענק קשור בחבל למוט קטן.

התפלאתי לראות שהפיל משלים עם מצבו ולא מנסה לברוח.  והרי ברור היה שמשיכה קלה של החבל הייתה משחררת אותו לחופשי.

"או, את צודקת, זה אחד הסודות באילוף פילים ..." אמר לי מאמן הפילים, "מאז שהפיל נולד, כשהוא קטן וחלש יחסית, אני קושר אותו לעץ.  זה כמובן לא מוצא חן בעיניו והוא מנסה בכל כוחו להשתחרר, אך אינו מצליח כי הוא חלש. לאחר זמן קצר הוא מתייאש ומשלים עם מצבו ונשאר עומד כנוע ליד העץ. לימים, הפיל גדל להיות חיה גדולה וחזקה אבל הוא בטוח שאין בכוחו להשתחרר מהמוט כי הרי בעבר הוא לא הצליח ולכן אפילו אינו מנסה ... "

דברי המאמן גרמו לי להרהר.

זה לא רק הפיל ... זה גם אנחנו ... האם אנחנו מנסים את כוחנו מידי פעם כדי לבחון מחדש את היכולות שלנו לשנות ולבצע דברים שבעבר לא הצלחנו לעשות?

אולי גדלנו והתחזקנו ואנו סתם עומדים כבולים למוט דקיק?

האם אנחנו יודעים לעצור כדי לבדוק למה אנחנו מסוגלים?

מתי במהלך חיינו הייתה התאמה בין מה שבפועל התרחש לבין הציפיות שלנו?

אצל כולנו קיימת הנטייה לפעול בדפוסים ידועים וקיימים כאשר נקלעים למצבים חדשים. בחיים בכלל, ובודאי בעידן של שינויים מהירים ואי וודאות, נחוצה המיומנות המאפשרת "לנתק את חבל הטבור" שוב ושוב.

המסוגלות של האדם למצב את עצמו במצבים חדשים, אומר בנדורה (1), היא מיומנות מתפתחת. כתוצאה מהתנסות מוצלחת בהשלמת משימות אנחנו מפתחים דרגה גבוהה יותר של שליטה עצמית, מחזקים את היכולת למצוא פתרונות יותר יעילים בעת בעיה או סיטואציה חדשה. (2) היכולת לנהל דיאלוגים פוריים, לפתור בעיות באופן יצירתי וליצור אורח חיים של התמודדות עם מעברים ושינויים, תלויה ביכולת הלמידה והאמון של כל אחד במיומנויות המתאימות לתרבות זו של מעברים ושינויים.

 

מהן המיומנויות

 

שאלנו את עצמנו מהן המיומנויות שמרכיבות את היכולת הזו, ובחרנו להתמקד באחת מהן – "המסוגלות הממצבת" - שהיא המיומנות למיצוב עצמי במעברים ובשינויים.

מסוגלות ממצבת מתייחסת לשאלות שאנחנו שואלים את עצמנו במציאות משתנה:

איך נדע שהמציאות השתנתה?

כיצד נזהה שמשימות חדשות עומדות בפנינו?

כיצד נלמד להיפרד מדפוסי התנהגות לא רלוונטיים?

איך נפתח את היכולת למצב את עצמנו בכל פעם מחדש?

ננסה לענות על שאלות אלו דרך התייחסות לרכיבי המיומנות.

 

מסוגלות ממצבת - רכיבי המיומנות

 

כמה פעמים קרה לנו ש"הרגשנו" שמשהו חדש מתרחש מול עינינו, אך העדפנו להמשיך הלאה?

"אני לא מאמינה שזה קורה לי! זה לא יכול להיות ששוב זה קורה! אני כבר יכולה 'להריח' את זה ... זו לא הפעם הראשונה, ובכל זאת ... וגם אם אצליח פה ושם, זה פשוט לא יהיה אותו דבר ..."
התחושה הזו של מעבר למשהו אחר ושצריך לעשות שינוי, כל כך מערערת ומפחידה, שבמקרים רבים נבחר להתכחש ולהתעלם מהסימנים המודיעים על קיומה, נעדיף להתחמק ממנה, לדלג עליה או להתנתק. מצב זה עלול להוביל לתקיעות, להכחשה ולנתק.  נשמע מוכר? בוודאי! אלו הם האותות, הסימנים המבשרים את המעבר, את השינוי. לעיתים הוא נכפה עלינו מתוקף המציאות, לעיתים הוא הדבר הטוב הבא שכדאי לנו לבדוק, כך או כך יצאנו מאיזון.

אנחנו נמצאים עכשיו בצומת. הצפה של רגשות, אתגר מחד, פחד וכעס מאידך. "אני מתה מפחד שהמיזם לא יתרומם ואז כולם, ואבא שלי בראשם, יגידו 'אמרתי לך'! ואולי הוא בכלל צודק ואני באמת נוהגת בחוסר אחריות? ... " יש ערך רב לזיהוי הרגשות המנוגדים שמתעוררים אצלנו לנוכח מעבר, כמוהו חשובה היכולת להביע אותם.

"כבר כמה חודשים שאני חושבת על שינוי והנה כשיש הזדמנות – אני מהססת ... מפחדת כמו ילדה קטנה. אני מרגישה שהצעד הזה נכון לי לעכשיו, שזה יאפשר לי להתקדם למקומות אחרים וטובים! ולמרות הכלאני לא יכולה ... נשבר לי הלב". תסכול ובלבול משתלטים כאשר נמצאים בין התחושה ש"אני שלם עם ההחלטה שלי!". לבין החשש "אולי הם צודקים? אולי אני ממהר מידי? אולי לא ניסיתי לתקן את המצב ... ". זה הזמן להרגיע, לאפשר לעצמנו להתבונן בעובדות כמו שהן, ללא תלות באמונות וברגשות, להרפות מהמוכר ולבדוק את העמדות שלנו מחד ואת המשאבים מאידך.

מנקודת מבט זו אפשר להיכנס לצומת בהרגשה קצת יותר בטוחה, כי מתחילה להיווצר זרימה בין נקודות מבט שונות. "ריב'לה, אין מה לעשות! הילדים צודקים שהם לוקחים אחריות, יש דברים שהם מחליטים עבורנו, והם אומרים שצריך להביא פיליפינית ... "

מעברי חיים יכולים להוציא מאיתנו דאגות, פחדים וגעגועים לעבר, אך באותה מידה גם כוחות ויכולות חבויים. בדרך ההתמודדות איתם יש פתח לגילוי ומימוש של פוטנציאל חדש, עם היכולת להתחיל להתארגן מחדש. "שוחחתי עם אמא שלי ולשם שינוי גם הקשבתי לה ... אני לא מתכוונת לוותר על הרעיון, אבל אין ספק שיש כמה שינויים שאני צריכה לעשות, או לפחות לבדוק שוב". השגת האיזון מאפשרת תכנון של תסריטי פעולה. להיות במעבר משמעותו להיות חשוף ופגיע אך גם להיפתח אל אפשרויות שלא ידענו על קיומם. תהליך היציאה מהאיזון והחזרה אליו ממקום אחר, הוא מסע התפתחות והגדרה מחודשת של תפישות וזוויות ראייה שמובילות לניתוב התהליך וארגון של המרחב מחדש. והתחושות הן של צמיחה וגדילה, "פרשתי בפני בני וחברתו, שהתנחלו אצלנו, את 'מונופול הבית' וקבענו למי שייך כל חדר; מתי מותר להיכנס למקום פרטי; ארגון זמני אמבטיות; חוקים ...". זהו ... חזרנו לפעול! עכשיו מש"ניתקנו את חבל הטבור" מהמוכר, הידוע, זה שתמיד היה, אנחנו פועלים בדפוס החדש.

מה"מה" אל ה"איך"

 

אחרי שהתייחסנו אל רכיבי המיומנות, שאלנו את עצמנו איך משכללים אותה? הרי אנחנו לא יכולים לעצור בכל פעם שקורה שינוי - "להתיישב" ולהרהר במה שקורה לנו; לתכנן מחדש איך נפעל; ואז לעשות את זה בהתאם. החיים אינם "מחכים" לנו, מעברים ושינויים מתרחשים כל הזמן ואנחנו צריכים לבדוק. כל הזמן. והתשובה היא שעלינו להתאמן. האימון מחזק ומלמד לחיות במצבי סתירה, במצבים של "גם וגם", בצמתים, מלמד לעשות הפרדות, לשבור מסורות, למצוא מצפן במקום לאבד את הצפון. האימון מרגיל אותנו לבדוק מה המצב שלנו, שמא יש סיכוי שאכן אנחנו יכולים להתנתק ולהשתחרר מהמוט לידו אנחנו תקועים מאז ומעולם ...

צריך להתאמן, זה ברור, אבל איך מתאמנים במסוגלות ממצבת? על ידי שימוש בסיטואציות מחיי היום-יום והפיכתן לאירועי למידה, לזירות של אימון. התנסויות בעוד סיטואציה ועוד סיטואציה שיש בהן מעבר ובנייה של תסריטי פעולה, פעם אחר פעם, "ישכללו" את היכולת שלנו ויגבירו את מהירות התגובה והפעולה שלנו.

נדגים זאת בעזרת סיטואצית המעבר לשימוש ברשתות החברתיות.

(-) די כבר עם הפייסבוק הזה? על מה יש לכם לדבר כל הזמן, הרי הרגע נפרדת ממנה ... גם אני הייתי ילדה ... זה לא חברות! תשמעי לי!

(-) אוף אמא. את לא מבינה שום דבר!!!

הרשתות החברתיות ... תרבות התקשורת הוירטואלית ... מרחב חיים בעל אפשרויות ללא גבולות ובעל סיכונים בלתי צפויים. זה לא דומה לשום דבר שאנחנו גדלנו עליו, ומבוסס על אמונות שאנחנו לא מכירים. אנחנו יכולים לדמיין את רוח המלחמה בבתים רבים, את הדיאלוג התקוע עם הילדים והמתבגרים דווקא במקום בו הם צריכים תמיכה, ליווי והבנה.

אימון בסיטואציה מלמד אותנו להיות מודעים לקיומו. אפשר לקלל את השינוי ולכעוס עליו, אך חובה לעשות את הבחינה והשקילה הרגשית והמעשית שלו, להבין ולקבל את העובדה שלא ניתן להתקדם בתוך השינויים שמציג עולם התקשורת הוירטואלית, תוך שימוש באמונות, במושגים ובדפוסים לא רלוונטיים. גם לא מתוך כעס ותסכול.

האימון מתחיל ביכולת לזהות את המעבר, להבין שאנחנו נמצאים בצומת, במציאות משתנה. הרשתות החברתיות זה מדיה אחרת, חדשה, שמגדירה מחדש מושגים כמו חופש ביטוי, זכויות הפרט, חברות. ונכון, היא גורמת להרגיש מבוכה ובלבול במיוחד אצל המבוגרים שבינינו. ואנחנו עלולים להגיב כך:

זה חברות? חברות זה לא לדבר עם קירות! ובשביל שמישהו יגיד  I like"  " ,  צריך לעשות משהו

... מה לא? אני לא יודעת מה like ? זהתגידי לי כל העולם השתגע? ...

זה מכעיס ומתסכל. אני לא יודעת מה לעשות. ואין עם מי לדבר

להמשיך לריב? להגביל את "שעות הפייסבוק" שלה?

הייתי בהרצאה בביה"ס, ו"המומחים" סיפרו לנו את מה שאני כבר יודעת, שזה נורא מסוכן, שצריך להיזהר ... אני חייבת להבהיר לה בדיוק מה אני מרגישה! לדבר איתה לגמרי בכנות – ככה בגובה העיניים!

...

זה היה כל כך קשה ומתיש! אבל זו הייתה השיחה הכנה הראשונה שהייתה לנו מזה זמן רב.

ראיתי שברגע שאני שמעתי אותה היא קצת גם שמעה אותי ... וברגע שהצלחתי להבין בכלל מה קורה שם ואיך זה מתנהל – הבנתי, קודם כל, שהדבר האחרון שאני צריכה לעשות זה להגביל את נוכחותה בפייסבוק. כי זה יכול לחסל לה את החיים החברתיים. הבנתי שחייבות להיות אפשרויות אחרות ...

זה ממש לא מוצא חן בעיני, אבל זו המציאות. ודווקא בגלל שזה לא מוצא חן בעיניי (ואני גם לגמרי צודקת ...) אני צריכה לשמור על ערוצי שיחה פתוחים איתה. בג'ונגל הזה, אסור לילדה להיות לבד!

אז ... מה עושים? ישבנו יחד כדי להבין מה "הדבר החדש" הזה שעומד מולנו. בהתחלה אבא שלה ואני. ואחר כך איתה ובסוף גם עם אחיה, שגם הוא מבלה בין קירות הפייסבוק. אמנם הוא בן, ויותר מבוגר אבל הבנתי שזה ממש לא משנה. סכנה היא סכנה היא סכנה ...  

אני מודה! הרבה דברים לא ידעתי, ועוד רבים אני אפילו לא יודעת שאני לא יודעת ... אבל התחלנו לחשוב ביחד איך חיים עם המפלצת הזאת ... נו, טוב ... יש שם בפייסבוק, גם אי אילו אפשרויות ממש מעניינות וטובות. אני יודעת שלא פתרנו את הבעיות, אבל דבר אחד בטוח עשינו – פתחנו ערוץ תקשורת עם שני הילדים שלנו. מדי פעם אני מרגישה שאני אפילו רואה עוד רעיונות שלא חשבתי עליהם קודם.

זה לא נגמר. זה כנראה אף פעם לא נגמר. אני יודעת שזה לא "הקרב האחרון" ... אני מסתכלת קדימה בהרבה זהירות ודאגה כי אני יודעת שממש מעבר לפינה מתבשלת הפתעה ...  המעבר הבא. אבל אולי אם נמשיך להתאמן לושכלל את המסוגלות למצב את עצמנו כל פעם מחדש יש סיכוי שנדע שגדלנו, שיש לנו כוח לנתק את החבל ולצעוד קדימה.

 

רחל פרג

יועצת ארגונית ומפתחת מודלים וסדנאות בנושאים

מעברים ופרידות.

בעלת תואר M.A במינהל החינוך והכשרה

בינאישית (קואוצ'ינג) מטעם האוניברסיטה העברית.

קופירייטינג ופרסום, גישור בקריית הטכניון חיפה וקורס

דירקטוריות מטעם אוניברסיטת בר-אילן ועמותת יהל.

 

טליה לוית

עוסקת בפיתוח חומרי הדרכה לתהליכי פרידה וארגון

מחדש במציאות מורכבת.

בעלת תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד וייעוץ – מטעם האוניברסיטה העברית.

למדה גישור במכון גבים, וחשיבה המצאתית באוניברסיטה הפתוחה.

 

 ביבליוגרפיה 

1.

Bandura, A. (1982). Self afficacy mechanism in human agency. American psychologist, 37 (2), pp. 122–147.

2.

טאלב ניקולס, הברבור השחור, עמ' 382, דביר, 2009

3.

פרג רחל, ענבר לילך, VIA בע"מ, המהות והמיומנות, מתוך ספר המאמרים של הכינוס הבינלאומי ה – 11 של האיגוד הישראלי לאיכות 1996

 

 











 

 

 




| מייל לעורכת |

לעיון בגיליונות קודמים של חדשות משאבי אנוש
קוראים יקרים! אם אינכם מעוניינים לקבל מכתב העת משאבי אנוש חדשות משאבי אנוש לחצו כאן
לתשומת לבכם! אתם יכולים ומוזמנים לסמן את התחומים שבהם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו דוא"ל
מבקש להסיר את שמי מרשימת התפוצה שלכם לחלוטין - לחץ כאן
תודה רבה

למדריך העסקים הקש כאן
לאתר משאבי אנוש הקש כאן

כתב העת משאבי אנוש - שנה 28
לפרטים על שירותי דיוור בטלפון רב קווי: 7748382 - 09 
HUMAN RESOURCES MAGAZINE
כתובתנו: ת.ד. 4052 רעננה 4365716
Powered by Artvision | Truppo Websites