אם אינכם רואים מייל זה כראוי לחצו כאן

 

 

  

המאה שלנו והמאה הקודמת הביאו עימן מושגים כמו רציונליות, תכליתיות ומערכות. אנחנו פועלים כמערכת תכליתית. יש לנו מטרות, יש לנו דברים להשיג ותוצאות להפיק. העולם נהיה במידה ג'יונר ואיתו קצב העשייה שלנו והציפייה המתמדת לחדשנות, התחדשות, גמישות דינאמיות ( ועוד מילים...) ויחד עם הכול, העשייה הבלתי פוסקת, הקצב, המהירות  - הגיעו דברים אחרים. הגיע חוסר שקט, הגיעה עצבנות, תסכול, עייפות, דיכאון סטרס ומחלות נוספות.    

 

1.   1. "הלא לעשות מאפשר לי להיות במקומות שחשובים לי" האמרה המקסימה הזו היא תובנה של אחד המנהלים שאני מאמנת, במסגרת תהליך פיתוח מנהלים. והיא מקסימה כל-כך, כי היא פשוטה כל-כך ונכונה כל-כך. הלא לעשות מאפשר למנהלים להיות במקומות החשובים והנכונים. לפעמים אנחנו כל-כך עסוקים בלעשות -  שאנחנו לא עושים (לא, זו לא טעות המשפט הזה. תקראו שוב). "הלא לעשות שם אותי במקום של אורך רוח, סבלנות, להסתכל על העתיד. זה ההפך מהטווח הקצר". אמר לי אותו מנהל אחרי שהעמקנו בשיחה. אז מה זה אומר באמת להיות במקום של - לא לעשות? ומדוע זה חיוני כל-כך למנהלים ועובדים? התשובה היא פשוטה. כי זה נותן שקט. כי זה נותן הזדמנות להתבונן, זה נותן זמן לדברים אחרים לנבוט. כשאנחנו לא בעשייה הרגילה, בהרגלים, נוצר שקט. אין מנהל שלא מבקש ליצור לעצמו שקט. שמבקש ליצור לעצמו נינוחות. יתרה, רוב המנהלים מציבים את השקט והנינוחות כמטרה לאימונים. אין מנהל אחד שלא חושב ואומר שהוא צריך שקט. לעבוד מתוך מקום של שקט נפשי ונינוחות ולעצור במהלך היום, לא לעשות דבר.

אז נתחיל מהפשוט יותר, מלעצור במהלך היום ולהיות בשקט. למה אנחנו לא יודעים לעצור לרגע שקט? כי זה נתפס אצלנו כפעילות חסרת מטרה. (עולם תכליתי כבר אמרנו) כי כמה שאני לא מבינה בראש שזה טוב ודווקא השקט מפיק לנו תוצאות, אנחנו לא מצליחים להשתחרר מהתפיסה העמוקה שזו פעילות חסרת מטרה ואנחנו לא באמת מאמינים שהשקט מאפשר לנו לעשות עבודה יקרה מפז. עבודה של התבוננות, למידה, יצירה והכי חשוב נינוחות ושקט.

בכל זאת טיפ, מה כן עושים במציאות? עוצרים, להיות בשקט. זה אומר שאם את מנהלת יצור, רדי לשם, שבי בחלל היצור, פשוט שבי בשקט, אל תדברי עם אף אחד. שבי ותביטי על העובדים שלך, על המכונות, על הסדקים בקירות, על השפשופים ברצפה, על הנזילות. שבי בשקט ותביטי. וזה אומר שאם אתה מנהל של מוקד שירות, קח את הסמארטפון שלך שים אוזניות, הקשב למוזיקה טובה והבט סביב. זהו שב בשקט. בשלווה ונינוחות. שב והבט. תתרגלו לאי העשייה, לשקט, לשלווה לנינוחות. פעם ביום עצרו לרגע ושאלו - מהם המקומות שחשוב לי להיות בהם? תשובה אמתית אפשר רק מתוך השקט.

 

 2.       "לפעמים אני שמה אטמי אוזניים במשרד, העובדים שלי כבר רגילים לזה. אני פשוט חייבת רגע של שקט. אני לא מצליחה להתרכז במטלות שלי, אני לא מצליחה אפילו לקבוע סדרי עדיפויות" אמרה מנהלת באחת מקבוצות פיתוח המנהלים שהעברתי. עם המגמה העולה על ידי מנהלים של הרצון בשקט ונינוחות אני שומעת יותר ויותר כי ה"אשם" הוא ניהול הזמן שלי, עודף המשימות, אני עושה תפקיד של שני אנשים, וכי התרבות של הארגון הזה היא כיבוי שריפות. "אני לא פוסלת את כל הדברים שאמרתם" אני אומרת, יחד עם זאת, אני רוצה להציע שאכן התרבות של עכשיו ומיד, שאינה שייכת לארגון כזה או אחר, היא שייכת למאה הנוכחית, כפי שציינתי בתחילת המאמר, לדרישה שיצרנו לעצמנו, למהירות, זריזות, גמישות ופרדיגמות בנושאי תחרותיות. פרופ' לסלי פרלו, חוקרת בהרווארד ערכה ניסוי, שמטרתו הייתה להראות כי עבודה רציפה שאינה מקוטעת על די הפרעות והסחות, להן אנו רגילים במהלך היום, מגדילה את האפקטיביות. התוצאות הצביעו על חשיבות זמן שקט לעבודה, ללא הפרעות. פרופ' פרלו ערכה את הניסוי במחלקת הנדסה שעסקה בפיתוח תוכנה של מדפסת. במסגרת הניסוי פרופ' פרלו ביקשה להגדיר שלושה בקרים בשבוע כ-זמן שקט. זמן בו כל אחד נמצא במשרדו ביחידות לעבודה. הכלל, שאסור להפריע בשאלות, שיחות וכד'. בתום הניסוי המהנדסים דיווחו על ירידה ברמות הלחץ ועליה בתפוקות. כמו-כן, במהלך הניסוי המשתתפים סיימו פרויקט פיתוח מדפסת בזמן, תוצאה שהנהלת החברה יחסה לזמן השקט.

פרופ' פרלו, הגדירה בניסוי כי הזמן השקט הוא זמן ללא הפרעות. זמן לעבודה ביחידות במשרד. אין ספק, כי תוצאות הניסוי ואני בטוחה כי ההיגיון של רובכם מסכים, שאין כמו זמן שקט במשרד ללא אי-מילים, שיחות, טלפונים, מסרונים וכד'. אני יודעת שאם אבקש מכם לעשות זאת קיים סיכוי שתגידו או.קיי. ממחר, אבל זה לא יקרה. או, שנבלה עכשיו יום שלם בהסברים מדוע זה לא יכול לקרות אצלכם בעבודה. אחד הפתרונות שמנהלים בוחרים בהם הוא להגיע לעבודה פעמים בשבוע שעתיים מוקדם יותר. ההבטחה שאני מבקשת, היא שבאותם ימים גם יוצאים הביתה מוקדם יותר.

 

3.   3.פרדוכס השקט, מנהל אחר שאימנתי בחודשים האחרונים על ניהול מתוך שקט אמר לי באימון "מה ייתן לי את הדרייב להצליח אם אהיה נינוח?" וזה פרדוכס השקט. האמונה הפנימית, ששקט ונינוחות הם ההיפך מדרייב, מוטיבציה. אנשים נינוחים עם שקט נפשי גרים בחוקוק ועושים יוגה, אנשים אחרים - לא. האומנם? "כשאני עייף אני מכבה מנועים ועם זה מגיע השקט. כשאני לא אני בדרייב עם זה מגיע החוסר שקט וקוצר הרוח" אז איך לומדים להתנהל ולנהל מתוך מקום של שקט ונינוחות ושמירה על מוטיבציה ודרייב בעבודה? "אני אתחיל משמירה על ה-well-being שלי" אתם אומרים לעצמכם. אני אתחיל שיעורי יוגה. ואז אתם מגיעים לשיעור בשבע בערב אחרי יום עבודה ארוך רווי קוצר רוח, נכנסים לשיעור וחושבים כל הזמן (!) על מחר בעבודה. זה לא שיוגה זה לא טוב. יוגה זה מצוין. ויש אנשים שזה עוזר להם למצוא את השקט. הכוונה שלי שהשקט נמצא פנימה ולא בחוץ. ולצד היוגה, הים, הריצה הארוכה צריך לעשות עבודה על "השיחות" על הפרדיגמות של הקוצר רוח והשקט. אחד הדברים הראשונים שאני עושה עם המנהלים זה לבקש מהם דווקא להיות בחוסר שקט, בקוצר רוח ולהתבונן. תתחילו משם.

                                                                                 

נירית דביר, מנכ"ל חברת sight, חברה לייעוץ ופיתוח ארגוני

בוגרת תואר  M.B.A. מהאוניברסיטה העברית

 

 











 

 

 




| מייל לעורכת |

לעיון בגיליונות קודמים של חדשות משאבי אנוש
קוראים יקרים! אם אינכם מעוניינים לקבל מכתב העת משאבי אנוש חדשות משאבי אנוש לחצו כאן
לתשומת לבכם! אתם יכולים ומוזמנים לסמן את התחומים שבהם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו דוא"ל
מבקש להסיר את שמי מרשימת התפוצה שלכם לחלוטין - לחץ כאן
תודה רבה

למדריך העסקים הקש כאן
לאתר משאבי אנוש הקש כאן

כתב העת משאבי אנוש - שנה 28
לפרטים על שירותי דיוור בטלפון רב קווי: 7748382 - 09 
HUMAN RESOURCES MAGAZINE
כתובתנו: ת.ד. 4052 רעננה 4365716
Powered by Artvision | Truppo Websites