אם אינכם רואים מייל זה כראוי לחצו כאן

 

 

 

הסופה הגדולה עמה אנחנו סוגרים את שנת 2013 הביאה הרבה תובנות ולמידה יחד עם הרוחות, השלג, הגשם, הברד והקשיים.

השיעור הראשון הוא צניעות

הרבה מאיתנו חיים קצת באשליה של שליטה. אנחנו עובדים, משפיעים, מנהלים את חיינו ואת חיי אחרים. ואז באות כמה שעות סופה ופתאום אנחנו אפילו לא שולטים על היכולת לצאת מהבית.

קוראי הטור הוותיקים זוכרים אולי שבעברי, הייתי שליחה בהוואי. כאשר הייתי בהוואי התרחשה התפרצות הר געש באי הגדול. למרות המרחק הרב, העיר הונולולו כולה היתה מכוסה במשך ימים רבים בשכבה עבה של אפר.

מרתק ביותר היה לראות את צבא ארה”ב תוקף בכל דרך אפשרית את נחילי הלאבה במגמה להסיט אותם מדרכם הישר אל הישובים ולעיר הגדולה.

הר הגעש פשוט התעלם מההפצצות, החפירות, היצירתיות והיכולות של הצבא החזק בעולם.

זה היה שיעור חשוב בשבילי – כי אצלנו הטבע בדרך כלל לא ממש אלים.

והנה, לפחות בעירי ירושלים, תוך שעה של שלג, אין רחוב, אין אוטו, אין שביל ואין מדרגות. נכון שזה חריג, אבל אם לא נלמד מזה, נישאר רק עם האי נוחות.

היוהרה והאשליה של שליטה קיבלו מכה – וטוב שכך. כולנו צריכים להיזהר מהמחלה התוקפת מנהלים: נודוס נפוחוס. קשה להיות נודוס נפוחוס כשאי אפשר לצאת מהבית, כשעצים ופחי אשפה עפים לכל עבר, כשהשיגרה מופרת

השיעור השני הוא דחיינות

חשבתי שדחיינות זאת מכה התוקפת בעיקר אנשים הסובלים, כמוני, מבעיות קשב וריכוז. אבל ערכתי כמה סדנאות “מזל/חבל” בשבוע שאחרי הסופה, וגיליתי, שזה לא ממש כך. הרבה אנשים מאוד יעילים ומתוקתקים אמרו, “חבל שלא תיקנתי בזמן את החור בגג.” או “חבל שלא דאגתי בתחילת החורף לתאורת חירום.” או “לו הייתי זוכרת לקנות נייר טואלט היינו עוברים את הסופה יותר בקלות.”

אישית, אני הולכת לקנות טרנזיסטור וגנרטור קטן...ברגע שתהיה לי דקה פנויה. (או אחרי השלג הבא. תלוי מה יקרה קודם. עיין ערך: “דחיינות”).

והשיעור האחרון הוא הכרת תודה

תמיד יש על מה.

בתרגיל “מזל/חבל” שמענו סיפורים מעמיתים על התמודדויות וקיבלנו קצת פרופורציה.

בקבוצת הניהול של “יד שרה” למשל, שמענו על עמית שנאלץ להתמודד חמישה ימים ללא חשמל או מים. ועם שני ילדים קטנים מאוד בבית.

כשהגיע תורו אמר “איזה מזל שהיה גז!

יכולנו לחמם קרח וכך לאכול, לשתות, להתרחץ ולעזור לשכנים שהיה להם רק תנור חשמל...”

כולם ידעו על מה יש להם להודות. (למשל “ מזל שאני לא גרה בירושלים...”) וזה מאוד סייע במציאת איזון ומציאת בריאות.

המחקר גילה, שהבעת תודה מסייעת מאוד לשמירה על הבריאות. כמו צחוק. ידענו את זה – אבל עכשיו זה מדעי ורשמי. אני תמיד חוזרת לגאוניות של הדלאי למה שאומר: כשאתה מפסיד, אל תפסיד את השיעור.

When you lose- don’t lose the lesson

ואני יעל, לא קרובה לליגה, אבל מוסיפה: ”וכשאתה זוכה ומצח, אל תפסיד את השיעור.”

היו ניצחונות רבים במקומות רבים.

תגלית שכיף עם המשפחה. “דיברנו. במקום שכל אחד היה במסך שלו או בסלולרי.”

“משחקים ואכילה אינטימית לאור נרות, שירה אל תוך הלילה – גיטרה לא צריכה חשמל, הנרות דווקא מוסיפים.”

“היה מספיק אוכל.”

“הצלחתי לעזור לשכנה.”

אבל השיעור החשוב ביותר היה ההזדמנות להסתכל מה מוציא ממך מצב חירום. כוחות ?נרגנות? קיטורים? יצירתיות? הומור? סבלנות?

עם מי הייתם בוחרים להיקלע בשעת סערה...מי נתן כוחות ושמחה ?

ובשביל הלמידה ניהולית: עם מי טוב לך להיות בזמן “סערה” ארגונית. מי שומר על איזון, מוראל, חשיבה צלולה ויכולת לעודד? ואת מי – למרות השכל והיכולות הרבות, כדאי להוציא אל השלג או לעטוף בפוך ולבקש שיתעורר עם הפשרת השלגים.

מי שללא ספק חזקים בזמן מצוקה פיזית ומה שמתלווה אליה הם מנהלי ועובדי החירום. שנים רבות עבדתי עם מנהלי חירום ולעיתים הם היו תוהים: “למה כשכולם בורחים מ...(אש, פצועים, קור,סכנה) אני רץ אליה?

ברוך השם שאתם שם.

 

מוקדש בהערכה ובהצדעה לכל צוותי החירום באשר הם. למי שעמל בתנאים בלתי אפשריים כדי להחזיר לנו את האור, החום, הבריאות והביטחון. גם אם היו בדרגים הגבוהים שגיאות בתכנון או במדיניות, ברגעים הקשים היו אלפים שיצאו אל הקור והקושי כדי לעזור לנו. תודה לכם מקרב לב!

 











 

 

 




| מייל לעורכת |

לעיון בגיליונות קודמים של חדשות משאבי אנוש
קוראים יקרים! אם אינכם מעוניינים לקבל מכתב העת משאבי אנוש חדשות משאבי אנוש לחצו כאן
לתשומת לבכם! אתם יכולים ומוזמנים לסמן את התחומים שבהם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו דוא"ל
מבקש להסיר את שמי מרשימת התפוצה שלכם לחלוטין - לחץ כאן
תודה רבה

למדריך העסקים הקש כאן
לאתר משאבי אנוש הקש כאן

כתב העת משאבי אנוש - שנה 28
לפרטים על שירותי דיוור בטלפון רב קווי: 7748382 - 09 
HUMAN RESOURCES MAGAZINE
כתובתנו: ת.ד. 4052 רעננה 4365716
Powered by Artvision | Truppo Websites